זיכרונות ילדות דרך האמנות

כדורי הצמר הצבעוניים היו זרוקים על הספה. לצידם- עבודות רקמה, גובלנים ויצירות שונות של אמנות. אני נזכרת בסבלנות האינסופית של אמי כאשר היא ניסתה להסביר וללמד אותי כיצד לעשות זאת בעצמי, מלמדת באהבה ומסבירה לי על טכניקות סריגה שונות וכיצד ניתן לייצר מוצר חדש, מקורי ויפה ממה שיש...

לצערי אמי איננה לצדי כבר יותר מדי שנים, כל זיכרון גרם לי לתחושת געגוע עמוק ורצון לחזור הביתה.

שנים רבות חיפשתי את עצמי בתהייה "מה מקומי בעולם? מה מהות הסיבה שהגעתי לכאן?" תמיד הייתי ועסקתי בעיקר בעולמות האופנה. התעניינתי איך מייצרים בגד, ולאיזה צורת גוף או אישיות הוא מתאים?

למדתי תדמיתנות ועל סוגי בדים שונים, הרצון והתשוקה ליצירה ולעיצוב הוציאה אותי מאזור הנוחות כאשר החלטתי ללכת בכל הכוח על החלום, על התשוקה האמתית שקוננה בי כל הזמן הזה...

אז החלטתי להקים את "נגיעה", סטודיו בוטיק המשלב אופנה איכותית בעבודת יד, מקרמה וצביעה ומודרנית ועכשווית של כדים ותמונות קנבס. חזרתי לטכניקות מבית אמי שלמדתי עוד בילדותי ובכך אני מרגישה שאני סוגרת מעגל של אהבה וחזרה לשורשים.